יש שנים שנכנסות להיסטוריה בגלל המהפכות שלהן. ואז יש שנים שנשארות טבועות כמו צלקת, פצע שלעולם לא מחלים. ה2024למרבה הצער הוא שייך לקטגוריה השנייה, לפחות בכל מה שנוגע לעולם משחקי הווידאו.
אם 2023 כבר הראתה סדקים ברורים במערכת, 2024 פתחה את התהום.פיטורים המוניים, פלופים סנסציוניים ומשבר מערכתישלא חס על אף אחד: זהו הדיוקן העצוב של תעשייה שייצגה פעם את חלומם של מיליוני אנשים.
זה כמו לצפות בקטסטרופה בהילוך איטי, כשהציבור צופה בחוסר אונים בענקים מתפוררים וכישרון מוקרב על מזבח הרווח.
אבל איך הגענו למצב הזה? ובעיקר,האם עדיין יש תקווה לעתיד?
פיטורים, או אפוקליפסת הכישרונות
נתחיל עם העדויות הטרגיות ביותר: הפיטורים. בתעשייה שהציגה את עצמה כחדשנית והדינמית ביותר (הרבה יותר מתעשיית הקולנוע), 2024 ראתה את אולפני הפיתוח מתפוררים כטירות חול בסערה פתאומית. אנשים שעד אתמול עבדו על יצירות מופת, מוצאים את עצמם היום מתחננים להזדמנות עללינקדאין.
אנחנו לא מדברים על חברות עצמאיות קטנות, אלא על ענקיות כמו מיקרוסופט, פלייסטיישן ו-Activision Blizzard. המספרים הםחֲסַר רַחֲמִים: עשרות אלפי משרות קוצצו תוך מספר חודשים בלבד. המנטרה תמיד זהה: "אופטימיזציית עלויות" ו"ארגון מחדש של משאבים". תורגם: חתכנו ראשים כדי להגדיל את השוליים,בזמן שמנהלים כוססים עם שמפניה בפנטהאוז שלהם עם נוף לים.
תעשיית משחקי הווידאו קרסה לעצמה, קורבן של חזון קצר רואי שמבלבל בין צמיחה לצבירה.
כאילו זה לא מספיק, נראה ששוק הקונסולות המריאספירלה כלפי מטהשממנו הוא לא יכול לברוח. מכירות של PlayStation 5 ו-Xbox Series
זה בהחלט לא עוזר שנינטנדו, לאחר ההצלחה המוחצת של ה-Switch, החליטה לעמוד במקום, והשאירה את התעשייה מחכה לקונסולה חדשה. ואז השחקנים מסתכלים מסביב ולא רואים כלום.
משחקי מחשב הם מותרות עבור מעטים, עם כרטיסי מסך שעולים יותר ממכונית משומשת, ומשחקי ענן עדיין רחוקים מלקיים את ההבטחות של המוציאים לאור הגדולים.
פלופ המשחק: מדריך לאסון
ואז יש את המשחקים, או יותר נכון, אתכִּשָׁלוֹן. 2024 הייתה נדיבה מבחינה זו. כותרות כמוהַרמוֹנִיָההיחידת המתאבדים: להרוג את ליגת הצדק(רק כדי להזכיר את השניים שהשפיעו הכי הרבה על השוק) עשו אתלִדפּוֹק, אבל לא בצורה טובה. אנחנו מדברים על שני פרויקטים שהיו צריכים לקבוע סטנדרט חדש (או לפחות, לנסות לעשות זאת), ובמקום זאת התבררו כדוגמאות ברורות למה לא בסדר בתעשייה.
הַרמוֹנִיָה, היורה "הגדול" מרובי משתתפים מ-Firewalk, הגיע למדפים במצב מצטער (), בזבוז עצום של זמן - וכסף לפלייסטיישן - של מיזה היה ברור מהדקה הראשונה.
לגבייחידת המתאבדים, Rocksteady בגד באמון רב שנים שזכה עם הסדרהבאטמן: ארקהאם. מה השתבש?כֹּל. עיצוב מיושן, נרטיב שטחי והבחירה הבלתי מובנת להתמקד במכניקת שירות חיה שאף אחד לא רצה. תוצאה: ביקורות חסרות רחמים () וקהל שנעלם מהר יותר מפלאש.
האמת היא ששנת 2024 היא נקודת השפל של משבר שמתבשל כבר שנים, כבר בזמן המגיפה. תעשיית משחקי הווידאו הפכה להיותמכונה זללנית שצורכת כישרון, זמן וכסףמבלי להחזיר שום דבר חדשני באמת.
חברות גדולות מתמקדות במודלים עסקיים טורפים, שלעתים קרובות מלווים במיקרוטרנזקציות, DLC אינסופי ומבני משחק כשירות. בינתיים, יצירתיות היאחָנוּק, ירד לשוליים.
ובואו לא נשלה את עצמנו שהפתרון מגיע ממציאות עצמאית. גם שם, הכספים דלים והתחרות עזה. לכלבלאטרו(פנינה לא רעה שבין היתר ניתן למצוא אותה גם בגרסה הפיזיתמים אמזון) oנבה, ישנם מאות משחקים שאפילו לא יכולים לכסות את עלויות הפיתוח שלהם.
עתיד ללא תקווה?
יש תקופות בהיסטוריה שבהן תעשייה חייבת להחליט אםלגדול או להתפוצץ.
אנחנו צריכים מנהיגים עם חזון, לא רואי חשבון עם אבוקסיס בידיהם.
2024 בחרה בדרך השנייה, כשהיא מניפה את הדגל הלבןלהפתעתו של אף אחד. ואתה יודע מה הדבר הכי מדכא? זה לא רק עניין של טעויות. רק שנראה שאף אחד לא באמת שאל שאלה מהותית: לאן אנחנו הולכים?
קשה להיות אופטימי (לא הייתי אופטימי מאז הלידה), אבל 2025 חייבת לייצג נקודת מפנה. אם התעשייה לא תתאושש (בימים הראשונים הללו של 2025), אנו מסתכנים בהתמוטטות מוחלטת, מעין "משבר של 1983" בגרסה מודרנית (אם אתה רוצה לרענן את הזיכרון שלך על מה שקרה באותה שנה לחץWHO). הם נחוציםרעיונות חדשים, מודלים עסקיים ברי קיימאומעל הכל, האומץלשים את השחקנים במרכז החוויה.
כי האמת היאאין יותר זמן לאליביס: אולפנים נסגרים, כשרונות הם שעיר לעזאזל, ושחקנים - אלה שמממנים את מכונת התופת הזו - זוכים ליחס של פרות שחולבות עד הטיפה האחרונה. האשמה, אומרים המנכ"לים, היא "בשוק".
אבל השוק לא ביקש מרוקסטדי לעשות שינוייחידת המתאבדיםבבדיחה. הוא לא התחנן בפני בנג'י להסגיר שנים של אמון שנבנה איתוגוֹרָל. ובוודאי לא השוק אמר:"כי אנחנו לא משלמיםהַרמוֹנִיָה האין הקוסמי היקר ביותר בהיסטוריה האחרונה?».
תעשיית משחקי הווידאוזה התכרבל על עצמו, קורבן לראייה קצרת רואי שמבלבלת צמיחה עם הצטברות. כישרון חיתוך הפך לשם נרדף לאסטרטגיה. משחרר משחקים חצי אפויים, מודל עסקי. והרעיון של חדשנות? דברים של פעם. אנחנו תקועים במערכת שמתגמלת העתק-הדבק ומענישה את מי שמעז לנסות משהו חדש.
האמת היא שלדעתי המגזר הזה הוא כבר לא האוונגרד התרבותי שהוא התיימר להיות. ומפלצת עם התייחסות עצמית, עסוק מדי בפיגור מספרי בעלי מניות מכדי לשים לב שהציבור מאבד לאט אבל בטוח אמון. וכששחקנים עוזבים, הם אף פעם לא חוזרים.
עכשיו, 2025 כבר כאן, והיא כבר נראית עמוסה בציפיות שהיא לא תוכל לעמוד בהן. אבל דבר אחד חייב להיות ברור: אם לא יהיה שינוי קיצוני, איפוס אמיתי, יחסי ציבור מבריק או כמה יוצרי תוכן שמוכנים להשקיע מילים יפות כדי להציל את התעשייה הזו לא יספיקו.
אנחנו צריכים רעיונות, אומץ וכבודלאלה שהפכו משחקי וידאו למשהו יותר. כי 2024 הוכיחה דבר אחד: הציבור כבר לא מוכן לסבולבינוניות נמכרת במחיר מלא.
למשחק מגיע יותר טוב. זה לא רק עסק,זוהי תרבות, שפה אוניברסליתשיש לו פוטנציאל לאחד דורות. אבל בשביל זה צריך מנהיגים עם חזון, לא רואי חשבון עם אבוקסיס בידם. 2025 היא ההזדמנות האחרונה. אם נבזבז את זה,יהיההמשחק נגמרלמען האמת.
